גזר דין בתיק ת"פ 43865-04-13

         א.        פתח דבר

1.      הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של הפקרה אחרי פגיעה- עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 ובעבירה של נהיגה מעל המהירות המותרת לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

2.      על פי כתב האישום בו הודה הנאשם, הוא נהג בתאריך 12.4.13 בשעה 21:45 ברכב מסוג מזדה בכביש עירוני ברחוב יפת בעיר יפו, במהירות של 65 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת בחוק הינה 50 קמ"ש.

במועד ובשעה האמורים לעיל, חצו בני הזוג נ' וא' נ' (להלן: " נ' וא'") את הכביש. בהגיעם לנתיב נסיעתו של הנאשם, הוא המשיך בנסיעתו ופגע בהם עם חזית רכבו בעוצמה רבה והעיפם על הכביש. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה כשהוא סוטה לנתיב הנסיעה הנגדי, שם פגע ברכב פרטי מסוג יונדאי שהגיע מולו.

הנאשם נמלט בנהיגה ממקום התאונה, לא עצר על מנת לעמוד על תוצאותיה, ולא הזעיק עזרה לנ' וא'.

עוברי אורח שעברו במקום הזעיקו את כוחות ההצלה.

3.      כתוצאה מהתאונה נגרם לנ' דימום תת עכבישי במח, וכן המטומה גדולה בקרקפתו עם בועות אויר, שברים בפנים, פגיעה בריאות ושבר בגפיים התחתונות. א' סבלה מפגיעות בחזה, שבר בצוואר, שבר בעמוד השדרה, שברים מרובים באגן, ושבר ברגל ימין.

         ב.         הסדר הטיעון

4.     במסגרת הסדר הטיעון בין המאשימה לנאשם ובא כוחו, תוקן כתב האישום המקורי באופן שבסעיף א'1 לכתב האישום שונתה המהירות מ- 68 קמ"ש ל- 65 קמ"ש.

ב"כ הצדדים לא הגיעו ביניהם להסדר בעניין העונש.

•        ג.            תסקיר שירות המבחן

5.         מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם, כבן 20, בן בכור למשפחתו, מתגורר בבית הוריו ביפו ועובד מזה מספר שנים במאפיה בבעלות משפחתו.

הנאשם הוסמך לנהיגה בשנת 2010, ובמהלך 4 שנים צבר לחובתו 11 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, בגינן הוטלו עליו קנסות. קצינת המבחן גרסה כי אופיין של העבירות תואם את גילו הצעיר של הנאשם ואת הריגוש הנלווה לנהיגה, לרבות באופנוע, וברובו אינו מעיד על דפוסי נהיגה לקויים בדרך קבע.

בהתייחסו לעבירה נשוא כתב האישום, התקשה הנאשם בתחילה להפנים את התנהגותו הבעייתית באירוע, וטען כי פעל באימפולסיביות מתוך תחושה של לחץ ובהלה, בלי לשקול את חומרת מעשיו בנהיגתו במהירות מופרזת.

6.         הנאשם שוחרר ממעצר לאחר ששירות המבחן התייחס למצוקתו במעצר והשלכותיו על מצבו הנפשי, והמליץ לשחררו למעצר בית.

במהלך פיקוח המעצר הגיע הנאשם לפגישות עם קצינת המבחן, וכן החל לקבל טיפול פסיכולוגי פרטי.

הנאשם הביע חרטה ובושה על התנהגותו, וטען כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי עקב מחשבות טורדניות אודות אירוע התאונה, והתרשמות שירות המבחן היתה כי הוא סובל מסימפטומים הקשורים בהפרעת פוסט טראומה.

שירות המבחן העריך את הסיכון להישנות העבירות, וקבע כי הנאשם מתקשה להתמודד במצבי משבר, ואז הוא עלול לנקוט בהתנהגות אימפולסיבית.

יחד עם זאת, תפקודו התעסוקתי של הנאשם לאורך השנים בעסק המשפחתי - היה תקין, ומשפחתו היא משפחה תומכת ונורמטיבית.